רש"י על בבא מציעא ס״ט

1 אי פלגא בהפסד - כלומר פלגא בהפסד דכתב בשטרא הכי קאמר דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה:

2 שיטה איתמר - הכי אמר רב נחמן ר' יהודה ורבי יוסי בנו ורבן שמעון כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם:

3 מותר שליש בשכרך - השם עגל למחצה בשכר ובהפסד ואמר לו מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלוק בשוה:

4 מותר - דהא קיבל עליה מספק ואע"ג דזימנין דליכא מותר שליש:

5 ריש עגלא לפטומא - המקבל עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו. לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה:

6 מאי לאו דאמר ליה כו' - ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש. נשקול ריש עגלא:

7 כי קאמר רב - הרי זה מותר אע"ג דזמנין ליכא מותר שליש:

8 כגון דאית ליה בהמות - למקבל דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף:

9 דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי - באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים:

10 ויהיב ליה לאריסיה - למחצה בשכר והפסד:

11 אי משתתפת בהדיה - אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך:

12 פלגיה לאליתא - כשבאו לחלוק. חלק רבי אלעזר את האליה:

13 אמר ליה - אריסיה:

14 השתא כמעיקרא נמי לא - עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה:

15 זוזי דידי הוו - וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך:

16 ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא - אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה:

17 דטרחתא טפי פורתא - להכניס ולהוציא דאילו מזון. אם הוצרך לסובין או שעורין. קנית לאמצע כדרך שותפין:

18 לאתויי ליה רעיא - מרעה לבהמות שאינו צריך לקנות בשוק שיש עליו לטרוח בשבילו:

19 בגודרות - בהמה דקה לשון גדרות צאן במדבר לב:

20 ואם בא המקבל לחלוק - בתוך הזמן הזה:

21 חבירו - בעל הבהמה מעכב עליו:

22 אבל אינו דומה טיפולה של שנה הראשונה לטיפולה של שנה אחרת - שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה:

23 מאי אבל דקאמר - כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו:

24 אלא - הכי קאמר לפי שאינו דומה כו' וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו ואני שמעתי איפכא אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה מפני שהיא דקה טיפולה מרובה להכניס ולהוציא אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה וקשיא לי אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה מאי לשון חייב לטפל בה דקתני רישא משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה:

25 עד מתי חייב לטפל בולדות - שאף הן נחלקין למחצה שהן שכר והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאיני נוטל בו כלום:

26 בדקה שלשים ובגסה חמשים - כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים ואח"כ נותנו לכהן דיליף ליה בבכורות דף כו: מקראי:

27 שיניה דקות - וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:

28 מכאן ואילך - יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציו שלו הן ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כריביתא:

29 מאן פלג לך - מי שם אותה שמא לא נישומית יפה:

30 יגדילו - הולדות עד שיהו גדולים ואינו נוטל בשל חבירו כלום:

31 טבי ותקולי - יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה והורגלו בה וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוזי שמשקלן יתר ואותן שמשקלן יתר חביבין למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הלכך טבי וטבי אי נמי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי דאלו שהניח טובים כאלו שנטל:

32 אבל שקל טבי ושבק תקולי - אי נמי שקל תקולי ושבק טבי לא:

33 מוגר זוזי בפשיטא ליומא - בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה דהיינו שמינית שבצורי:

34 כלו זוזי דרב חמא - ירדו לטימיון כדאמרינן לקמן בבא מציעא דף עא: שהמלוין ברבית נכסיהן מתמוטטין:

35 מ"ש ממרא - פושויי"ר בלעז הלא רשאי אני להשכיר את כלי:

36 הדרא בעינא - אותו כלי חוזר בעצמו בעין ואינו הלואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה הלכך אין שכרו רבית:

37 וידיע פחתיה - ועוד שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה:

38 זוזי לא הדרי בעינייהו - שהרי מוציאם ולפיכך אחריותו עליו ושכרו רבית אע"ג דאמר בלשון שכירות ועוד אי נמי אהדר ליה בעיניה לא ידיע פחתיה נמצא שכרו חנם ברבית:

39 אוגנא דקירא - חלות הנתכות בכלים קטנים עגולים כאגנות:

40 מקיראי - תגרי שעוה:

41 מתני' שמין פרה - גדולה וחמור גדול שראוין למלאכה ומלאכתם כולה של מקבל:

42 למחצה - לחלוק שבח שישביחו בדמים ובוולדות:

43 לחלוק את הוולדות מיד - כשתבא שנת חלוקתן כדאמרן לעיל בדקה שלשים ובגסה חמשים יום:

44 שמין עגל עם אמו - ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם:

45 מפרין על שדהו - לשון פרה ורבה ובגמ' מפרש כיצד מפרין ולי נראה מפריז בזיי"ן לשון מרחיב ומגדיל כמו זכריה ב׳:ח׳ פרזות תשב ירושלם וכן מצינו בנדה דף ד: לא כהלל שהפריז על מדותיו וכן יסד רבינו משולם בפיוט חכמי מדות מפריזים:

46 גמ' תן לי מאתים זוז - הלויני מאתים זוז ואוציאם בשדה לזבל לקצור ולזרוע ולחרוש:

47 ואפרנסנה - כל צרכה כל דבר קרוי פרנסה:

48 ואני אעלה - בחכירותיה שנים עשר כורין של חטין לשנה ואחזיר מעותיך:

49 מותר - ואין זו רבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז שני כורים חטין:

50 אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות לקנות פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא להוליך בספינה ויעלה לו על דמי שכירותו כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה. אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות:

51 לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם:

52 אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן:

53 ספינתא אמר רב אגרא ופגרא - מותר להשכירה ע"מ שאם תישבר ישלם אותה השוכר:

54 אי אגרא לא פגרא - כיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה:

55 ואי פגרא לא אגרא - מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים. הויא ליה מלוה גביה והויא שכרה רבית:

56 אין מקבלין צאן ברזל - עסקא שאדם מקבל מחבירו ומקבל אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו אבדו לו והשכר יחלוקו והיינו צאן ברזל שקשה כברזל שקיים אצל בעליו ואינו פוחת אצלם ונראה לי שרוב המקבלים כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה להכי קרי להו צאן:

57 הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר - אם לא אשיבנה לך:

58 ואני אעלה לך בשכר - שאחרוש בה סלע בחודש:

59 מותר - ואין זה רבית כדמפרש לפי שלא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם אלא לאחר מיתה שאם תמות או אם תישבר אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה היא גביה וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא: